פרשת תזריע צרעת ותקשורת בריאה.

נפתח בשיר-

מכירים את התחושה שאתם קוראים בעיתון ידיעה וכבר יש לכם דעה על האדם שנאמרה עליו הידיעה?

יכול להיות שתפגשו את האדם הזה ברחוב וישר כבר אתם יודעים עליו הכל. בדרך כלל מה שנדע עליו זה את הלכלוך, את המקומות הכי גרועים אצלו.

ואז אפשר לספר לכל מי שאתה מכיר שאתה כבר יודע הכל עליו, כמה הוא אדם רע, שפל ונורא.

בפרשת השבוע שלנו אנחנו נפגשים עם מחלה לא טבעית, מחלה שהיא באה בעקבות נפילה רוחנית, מחלה שבאה בעקבות שפגעת בדבר הכי עמוק שבאדם-פגעת בדיבור שלך. למחלה הזאת קוראים-'צרעת'

וכך כותב הרמב"ם [רבי משה בן מימון חי לפני 800 שנה]

"וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן, אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו, אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע..."

הרמב"ם מתאר כאן תהליך פיזי שקורה לאדם כדי לגרום לו להפסיק לדבר לשון הרע, זה מתחיל בבית שלך.

הבית שלך מקבל את נגע הצרעת, ואם הבית שלך מקבל נגע כזה, אז כל מי שגר בשכנות אליך רואה את הנגע, זה שלט ענק שיש מישהו בבית שדיבר לשון הרע. זו מחלה מופלאה, אתה יכול לדבר לשון הרע במקומות הכי נסתרים, לדבר מאחורי הגב, לדבר בדברים הכי נוראיים, והנה הקב"ה מניח לך נגע צרעת בבית שלך, במבצר שלך שמגלה את הסוד הכי גדול-דיברת לשון הרע!

אם תיקנת את עצמך ושבת לדיבור טהור מה טוב, אם לא הפסקת לדבר הצרעת עוברת לבגדים, ואז הבגדים שלך מורים מי הוא זה שדיבר לשון הרע, זה לא אדם אחר, מדובר פה בך, אתה זה שדיברת.

אם תיקנת את עצמך אחרי זה ושבת לדיבור טהור זה נפלא, אבל אם לא הפסקת אז הגוף שלך חולה בצרעת. ואתה צריך להיות מנודה ולהתבודד כדי לתקן את הדיבור הנמוך שלך.

----

ובמעבר חד לתקשורת של היום.

היום כל התקשורת מבוססת על התחושה הנפלאה שאפשר לחדור לכל מקום וליצור ממנו ידיעה מרעישה [בשמה "סקופ"], משלמים כסף על כמה שיותר לכלוך, כמה שיותר דיבור פוגעני.

התרבות היום היא תרבות שחודרת לכל מקום ואומרת שאין דברים נסתרים, הכל צריך להיות גלוי, ביסודה הנטיה הזאת לגילוי היא בריאה, אבל התרבות לקחה אותה לכיוון חולני שבה כל דבר צריך לפרסם, עוד לפני שנבדק אם זה באמת או לא, העיקר שיש שמועות, כבר אפשר לרצוח את האדם שעליו יש את השמועות שנאמרו עליו.

ואילו התורה מלמדת אותנו-שתקשורת נכונה בנויה בבסיסה בדיבור בריא, בדיבור שרואה טוב, בדיבור שרואה יופי, דיבור שרואה פנימיות ולא חיצוניות, דיבור שחי את העוצמה של כל מילה שנאמרת, נכתבת ומדוברת.

ולנו נשאר לבקש שנדבר בעדינות וברגישות.

למה לשמוח בפורים? בשביל מה השמחה הזאת? ועוד להשתכר?!

שלום וברכה!

אני לא סובלת את פורים! שונאת שיכורים שונאת את האווירה את כל התירוצים של למה זה חג מדהים, פשוט לא סובלת אותו!

זה פשוט הפך להיות חג דוחה שאנשים משתכרים בו בצורה מגעילה ורק מי שמשתכר נהנה בו באמת.איך אני מתחילה להסתדר עם החג הזה?

שלום וברכה!

אני רוצה לומר לך כמה דברים, השאלה ששאלת היא מאוד חשובה! היא חשובה כיון שבאמת פורים מאבד קצת את העוצמה שלו בגלל שלוקחים אותו לכיוונים לא נכונים. בשורות הבאות אשתדל לשרטט את הפורים האמיתי כמה שניתן.

א.פורים זה קודם כל חג שחכמים קבעו על נס ההצלה שזכינו לה, היינו במצב שבו הייתה גזירה להשמיד אותנו לגמרי! וב"ה זכינו ובניסי ניסים הצלחנו להינצל מהגזירה הזאת, אז אנחנו חוגגים חג שלם שכולו מיועד לזכור את הנס שד' עשה לנו בזמן ההוא.

מובא במדרש שיום הכיפורים הוא "כ-פורים" הכוונה שפורים הוא מהווה השלמה של יום הכיפורים, מה זאת אומרת? ביום הכיפורים אנחנו מתעלים למדרגת מלאכים, אנחנו לא אוכלים, לא שותים, לא מתקלחים, צמים ומתפללים ומתקרבים לקב"ה. אבל הקב"ה לא רוצה שנהיה מלאכים בשמים במשך כל השנה אלא להיפך שנהיה בני אדם שיש להם קשיים, שיש להם הרבה דברים בחיים שמפריעים להם להתקרב אליו ולמרות כל הקשיים אנחנו מתקרבים!

פורים מהווה השלמה ליום הכיפורים כיון שבו אנחנו עוסקים בדברים הכי חומריים, בדברים שהכי רחוקים כביכול מהקב"ה, ודווקא שם אנחנו קדושים! דווקא שם אנחנו טהורים!

הנס הזה מתחלק לפי ההלכות שאנו מחוייבים בהם בחג.

ב.המגילה-המגילה היא זאת שמגלה את מי שמסתתר מתחת לגלימה, בזמן אסתר המלכה היינו במצב של הסתרת פנים כפולה, גם היינו בגלות וגם הייתה עלינו גזירה של השמדה, ולכן במגילה לא מוזכר שמו של הקב"ה, אלא רק ברמזים מרמזים שונים. על כן אנחנו קוראים את המגילה, שהוא בעצם שיר ההלל שלנו לקב"ה על הנס שהיה נסתר גם כן כולו. כי אם תסתכלי בצורה חיצונית זה המגילה היא סיפור חיצוני, של אהבות ובגידות, של מרידות ונסיונות להפלת שלטונות. אבל המגילה היא מגל י-ה היא מגלה לנו מי מסתתר מתחת לגלימה.

יש עוד נקודה שקשורה למגילה, בפורים זכינו לקבל את התורה מרצון, מה הכוונה? במתן תורה הקב"ה התגלה אלינו בצורה כל כך גלויה שלא יכולנו לומר "אנחנו לא רוצים", ובפורים במצב שבו הקב"ה אינו מתגלה אלינו כלל ועם ישראל זועק- אנחנו מקבלים את התורה! אנחנו מקבלים עלינו את התורה גם במצבים שאין לנו התגלות של הקב"ה!

ג.משלוח מנות ומתנות לאביונים-משלוחי המנות והמתנות לאביונים באים לגלות לנו את היחס שיש לנו כלפיי העם שלנו, אנחנו במשך כל השנה מנסים לחבר את עם ישראל ביחד, והנה בא חג הפורים ומזכיר לנו שהמן הרשע רצה להשמיד אותנו, ויש מפרשים שאומרים שהגזירה היתה בגלל שהמן הצליח לומר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" לא מספיק שעם ישראל מפוזר בכל העמים, בכל מקום שהם נמצאים יש להם מחלוקות ויש להם מריבות. בגלל זה נגזרה הגזירה של השמדתנו! ממילא מובן הבקשה של אסתר המלכה ממרדכי היהודי "לך כנוס את כל היהודים" אתה רוצה שאנחנו ננצח את המן הרשע? צריך להתאחד! צריך לכנוס את כל היהודים!

אנחנו היום מתכנסים על ידי משלוח מנות, משלוח מנות זה לחברים שלך. חבר זה מלשון חיבור, אנחנו על ידי המשלוח מתחברים לחברים שלנו, אבל לא רק להם! אלא אנחנו מתחברים גם לאביונים, לאלה שאין להם, ולכן נותנים מתנות לאביונים.

ד.תחפושות-להתחפש זה מנהג שמוזכר כבר לפני בערך 500 שנה, והמנהג הזה רוצה לבטא שכשם שהקב"ה התחפש בפורים והתחבא דרך המציאות הטבעית כך גם אנחנו מתחבאים בפורים. אבל אני רוצה להוסיף פה נקודה עמוקה יותר, אנחנו במשך כל השנה מתחפשים, אנחנו לובשים כל מיני מסיכות מאנשים שונים ומשונים. אנחנו לא יכולים להיות מי שאנחנו בכל מקום. והתחפושת בפורים מאפשרת לנו להיות מי שאנחנו. לכן תראי שילדים קטנים מתחפשים למה שהם הכי רוצים להיות. כי זה מבטא עבורם את האמת.

ה.המשתה-עכשיו אנחנו מגיעים ל'בעיה' שלך בפורים, המשתה נקבע זכר למשתה שעשתה אסתר ושעל ידו היא הצילה את עם ישראל! כל הניסים קרו במשתה. אז המשתה הוא זכר לכך. אבל יותר מזה- מה המטרה במשתה? המטרה שנזכור את הניסים האדירים שנעשו לנו בפורים! המטרה שנחיה את השמחה האדירה שהייתה כשעם ישראל שמע שהם יכולים לעמוד על נפשם!

אבל יותר מזה, היום באמת אנשים לקחו את פורים כזמן שבו צריך להשתכר, שזה הדבר היחיד שצריך לעשות בו, ואת צודקת בזה, זה לא הדבר היחיד שצריך לעשות בו! הדבר שצריך לעשות זה לשמוח! זה להתעלות. מי שיודע שהוא משתכר ועושה שטויות ברור שלא ישתכר! כשהאדם הוא שיכור הוא מגלה את מה שמסתתר לגלימה שלו עצמו, ואם מתחתיו יש דברים לא בריאים האם הוא צריך לגלות את זה? בוודאי שלא, הוא צריך לתקן את עצמו עד כדי כך שגם הפנימיות שלו תהיה קדושה! שהיא תהיה טהורה! אי אפשר שכל אחד שרוצה להתפרק ומחפש 'היתר' לזה ישתכר.

מי שרוצה לצאת ידי חובת הביסום יכול לצאת גם דרך שינה. לכן אין חובה להשתכר דווקא מצד שני מי שיודע שבפנימיותו הוא מתוקן ויתבסם המציאות מורה שזה הופך את פורים לחג אחר לגמרי, זה הופך אותו לאדם שמגלה את כל רגשות הקודש שלו. זה מוציא ממנו עוצמות שביום רגיל אי אפשר לראות אותם עליו.

לסיכום-פורים הוא חג של שמחה עצומה! שמחה שיכולה לבא לאו דווקא משתיית יין, אלא מכל מיני אפשרויות אחרות, הכי חשוב שהשמחה תהיה אמיתית ולא שמחה מזויפת ובזה אני רוצה להרחיב וגם לסיים-ההבדל בין שמחה מזוייפת לשמחה אמיתית האם היא נמשכת לאורך זמן, שמחה אמיתית היא צורת חיים, השמחה היא לא רק איזה חיוך שאתה מחייך או צחוק שצחקת אלא בניין בנפש שלך בפנים שבו את מגלה את השמחה האדירה שיש לך, על כל הטוב שיש בעולם, על הטוב שזכית שיהיה לך, על העם הנפלא שיש לנו! על מדינת ישראל שאנחנו זוכים לחיות בה! יש כל כך הרבה על מה לשמוח מתוך בניין פנימי, ובפורים המטרה היא לשמוח, לכן כל המצוות מכוונות לשם.

פורים הוא ההיפך של העמלקיות, העמלקיות שמנסה לייאש אותנו ולומר שאין אלוקים, שהוא לא עוזר לנו, שאומרת לנו שחיים מלאים בעצבות הם החיים בתכל'ס, מעבר לכל השטויות. פורים מגלה שכל הגלימות שינסו לכסות על הקב"ה לא יעזרו, הלגימה תגלה את הגלימה שנמצאת במגילה.

ועוד הערה לסיום-אנחנו נמצאים עוד בשבוע שאחרי פיגוע נורא, פיגוע של אנשים מזרעו עמלק שמנסים לייאש אותנו, לגרום לנו להפסיק את החיים, לחיות בפחד. ואנחנו צריכים להתחזק, לשמוח, להתעצם, להתרומם להיות גדולים! וזה הניצחון הגדול שלנו על המחבלים הללו.

על הפיגוע באיתמר, קורבן עולה!

אפתח בוידוי אישי, רציתי לכתוב השבת על הקורבנות שה' ציוה להקריב במשכן ובבית המקדש, על כך שקורבנות מבטאות את ההתקרבות שלנו לה', רציתי לספר כמה שקורבנות היו גורמים לאדם לעבור תהליך נפשי שבו הוא היה מבין כמה הוא רחוק מה' וכמה הוא צריך להתקרב. איך כל הגעה לבית המקדש היתה יוצרת חויה בלב האדם והופכת אותו לאדם אחר. אדם שרצונו להתקרב והכל על ידי קורבן.

רציתי לדבר על קורבן שלמים, קורבן שעושה שלום בעולם, כך אמרו חכמינו, שמטרת קורבן שלמים להביא שלום בעולם. להביא את השלימות לעולם, להביא לכך שהאדם יתחבר לכל אחד מעם ישראל.

רציתי לספר איך בקורבן שלמים גם הבעלים, גם הכהן וגם המזבח כל אחד היה מקבל את חלקו, וכך על ידי הקורבן הפשוט הזה מתגלה האחדות שיש בעולם, בין הכהנים, העם וה'.

רציתי לספר כמה שהשלום חשוב, כמה הוא יסודי, עד כדי כך שבשבילו מוכנים לשנות פסוקים בתורה, רציתי לספר כמה הקורבן הזה הוא חשוב לנו כיום, שאנחנו צריכים להתמודד עם מצבים שיש לנו בתוך עם ישראל, מצבים של מריבות, ויכוחים וכל מיני מחלוקות ובדיוק בזמן הזה צריך לזכור את קורבן השלמים ולנסות להשלים את עצמינו על ידי השלום. על ידי החיפוש הבלתי מתפשר על המאחד מאשר לחפש כל הזמן על מה לריב.

רציתי, באמת רציתי לכתוב את זה.

אבל לצערי, אני צריך לדבר על קורבן עולה, ולא על קורבן אחד אלא על 5 קורבנות עולה. שעלו בסערה השמימה בערב שבת על ידי מרצחים, חיות אדם שאיבדו צלם אנוש.

אחד הקורבנות שאנחנו הכרנו השבת הוא קורבן "עולה", ושמו "עולה" מכיון שכולו עולה לשמים. אין בו חילוק, אין בו חלקים לאנשים אחרים הכל עולה לה'. הכל נשרף ועולה לשמים.

קורבן עולה אומר לנו שיש מצבים שאנחנו לא מסוגלים לקבל, זה מעבר ליכולת שלנו, מעבר למקום שלנו, הכל עולה למעלה.

מישהו מאיתנו יכול לשאר מה זה קורבן בן 4 חודשים? האם אנחנו מסוגלים להבין את העוצמה של מה שמדובר כאן? על תינוקת שבקושי התחילה את חייה והם נלקחו ממנה על ידי מרצחים? יש הבנה לכזאת עוצמה של זעזוע?

יש מפרשים שאומרים שאם אתה רוצה לדעת מהו קורבן עולה היום? זה מצב שבו האדם מת על קידוש ה'. והנה אנחנו רואים מול העינים שלנו 5 קורבנות עולה תמימה. עולים בסערה השמימה ומה נותר לנו לומר?

באמת רציתי לכתוב על פרשת השבוע מתוך השמחה האדירה של פורים ובמקום זאת אני כותב בדמעות על קורבנות שנרצחו על קידוש ה', שנרצחו כיון שהם חלק מעם ישראל.

חכמים מספרים לנו שבעולמות העליונים אלה שנהרגו על קידוש ה' אין אף אחד שיכול לעמוד במחיצתם. המדרגה הרוחנית שלהם היא כל כך גדולה שאין אנחנו מסוגלים להגיע לשם.

מה אנחנו יכולים לקחת? אנחנו יכולים לקחת את הקריאה שלהם במותם, במותם הם ציוו עלינו לחיות חיים משמעותיים, חיים של מסירות נפש, חיים של עוצמה למען עם ישראל. חיים של קדושה.

ולאלה שרוצים להשמיד אותנו נאמר בפה מלא ובקומה זקופה שלא נכנע לרשעות הזאת, ונמשיך להיות מי שאנחנו, נמשיך את הדרך שלנו! ובעז"ה ננצח את כל המשברים והמחשכים האלה.

לע"נ הרב אודי ורות ושלושת ילדיהם- יואב, אלעד והדס ה' יקום דמם.

מדוע לעשות את אותם דברים כל הזמן? על חשיבות הקביעות.

"תזרום אחי!"

"אל תהיה כבד! תנסה דברים חדשים!"

"למה אתה כזה מרובע?"

"יאללה תשחרר..."

תמיד אנחנו שואלים את עצמינו מדוע אנחנו צריכים לעשות הכל בצורה כל כך מרובעת? מדוע כל המצוות האלה כל כך חוסמות אותנו? מדוע אנחנו לא מסוגלים לעשות מה שאנחנו רוצים?

על כך מובאת שאלה שנשאל רב אחד ולהלן תשובתו-

שאלה: למה היהדות כל כך עסוקה בפרטים קטנים ובלתי רלוונטיים, כמו כמה מצה בדיוק צריך לאכול בליל הסדר, איזה כלי חלבי ואיזה בשרי, איך לקשור את שרוכי הנעליים שלי. לי זה נראה כאילו היהדות מזניחה את העיקר כשהיא נתפסת לקטנוניות. לזה היהודים קוראים רוחניות? (כבר שלחתי לך שאלה זו לפני שבוע אך לא נעניתי. אולי סוף סוף קיבלת שאלה שאין עליה תשובה?!)

תשובה:
מעולם לא טענתי שיש לי את כל התשובות. הרבה שאלות הינם מעבר להשגתי. אך האמת היא שעניתי לך ואתה קבלת את תשובתך.כשקיבלתי את שאלתך תכף עניתי לך, והעובדה שלא קיבלת את תשובתי היא היא התשובה לשאלתך. ראה, השבתי לך, אך כשכתבתי את כתובת הדוא"ל שלך לא הוספתי נקודה לפני המילה com סברתי שתקבל את הדוא"ל גם ככה, שהרי סך הכל חסרה רק נקודה אחת קטנה. זאת אומרת, זה לא שכתבתי שמך לא נכון או מילה מוטעית, או משהו דרסטי אחר. צריך להיות מאוד קטנוני כדי לא להבין ש yahoocom ו yahoo.com זה אותו דבר.

זה לא מגוחך שלא קיבלת את תשובתי רק בשל העדר נקודה אחת קטנה ובלתי רלוונטית?

לא, זה לא מגוחך! כי הנקודה היא לא רק נקודה, היא מבטאת משהו. לאותה נקודה הרבה יותר משמעות מאשר כמה פיקסלים במסך. לי היא נראית בלתי רלוונטית בעליל, אך זה נובע רק מחוסר הידע שלי בדרכי האינטרנט. כל מה שאני יודע הוא שבתוספת הנקודה הדוא"ל שלי מגיע ליעדו אך בלא הנקודה הוא הולך לאיבוד ומגיע לאן שהוא.

למצוות יש עומק עצום. כל פרט מכיל עולם של משמעויות, ומרכיב את התמונה השלמה. כשמקיימים מצווה בשלמות ובדייקנות, גל רוחני נשלח מאיתנו אל היקום, עד ל"דואר הנכנס" של הקב"ה. אם ברצונך להכיר את המשמעות של הנקודה באינטרנט, תלמד על תפעולה של הרשת. אם ברצונך להבין את משמעות מצוות היהדות, תלמד תורה.

(הרב אהרן מוס, חב"ד, אוסטרליה ).

בפרשה שלנו מופיע ביטוי "כאשר ציוה ה' את משה", הנקודה המוזרה בפרשה הזאת היא שזה מופיע אחרי כל דבר, כל הפרשה מופיע הביטוי הזה והשאלה שנשאלת היא מדוע?

התשובה לכך גנוזה בתשובה שאותו רב ענה לבחור על הנקודה הקטנה, הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעבוד את ה' איך שאנחנו רוצים, אבל ה' נתן לנו לא רק עולם בשביל שנעבוד אותו, אלא גם נתן לנו חוברת הוראות איך לעשות את זה, איך לעבוד אותו. לחוברת ההוראות הזאת קוראים התורה ומצוותיה.

אבל יש כאן עוד נקודה בעומק-

מה היה חטא העגל? בחטא העגל עם ישראל רצה למצוא דרך חדשה לעבוד את ה', לעבוד את ה' איך שהם מבינים, והנה בא התיקון לחטא העגל, התיקון לחטא של הרצון לעבוד את ה' בדרך שלי בא על ידי העשייה של המשכן שהוא מקום גילוי ה' רק על פי הציווי של ה' את משה.

זה לא מוריד מהקושי, ולהיפך זה גורם הרבה פעמים ליותר קשיים, במיוחד כשאתה נמצא בחברה שמושכת אותך לכיוונים הפוכים, ואז אתה שואל את עצמך בשביל מה?! בשביל מה לעשות כמו שצריך? הרי ה' אוהב אותי בכל מקרה, אז נכון שה' אוהב אותך בכל מצב, אבל מצד שני ה' רוצה שתעבוד אותו בדרך שהוא גילה בעולם ולא הדרך שהאדם האישי רוצה.

ברובד יותר פילוסופי היום אנחנו נמצאים בדור פוסט מודרני שבו כל אחד עם הנרטיב-הסיפור האישי שלו, כל אחד עם האמת האישית שלו, ולכאורה אין כל אפשרות לאמת אחת, והשאלה איך אפשר להתמודד עם כזאת מציאות? התפיסה שהצגנו כאן היא תפיסה שממלאת אותך בענווה. תפיסה שאומרת שאנחנו לא יודעים הכל ולומדים לקבל סמכות מעלינו.

שנזכה לקבל את העוצמה של העשייה הזאת, שבוע נפלא וחודש נפלא!