יום חמישי, 24 בפברואר 2011

האח הגדול ופרשת ויקהל

בהרבה מקומות נכתב על הבעיות שיש באח הגדול, על רמת התרבות שזה מוריד אותנו, על המקום השלילי שזה מביא את החברה הישראלית.

אך הפעם אנחנו מבקשים להתבונן ממקום אחר לגמרי על האח הגדול. האח הגדול היא בעצם תוכנית שמטרתה להכניס כמה אנשים מכמה קטבים של עם ישראל ולתת להם 'להתבשל' בתוך עצמם, עד שמגיעים כשבכל שבוע 'מודח' אחד האנשים, ובסופו של דבר נשאר אדם אחד שזוכה גם במיליון שקל.

מדוע מכניסים אנשים מקטבים שונים? מדוע לעשות כזה דבר? כי זה יוצר מתח, נוצרות מריבות, יש פרובוקציות.

הטענה שאנחנו רוצים לטעון היא שהתוכנית היא בעצם מראה שאנחנו לא מסוגלים להיות ביחד, עם ישראל לא מסוגל להחזיק מעמד ביחד, אנחנו מאוד טובים לבד, אבל ביחד אנחנו לא מסוגלים להצליח.

בפרשת השבוע שלנו הפסוק שפותח את הפרשה הוא- "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..." משה רבינו מקהיל את כל עם ישראל ביחד, משה רבנו קורא לכל עם ישראל אחרי חטא העגל כדי להראות שלמרות שיש שינויים, ולמרות שיש חטאים, ולמרות שיש נפילות, הכח שלנו בתור עם הוא כשאנחנו ביחד.

כשאדם עושה מעשה רע או כשהוא בדיכאון הוא רוצה להיות לבד, זה הנקודה שבה אתה יכול לדעת האם אתה עצוב או שמח, אם אתה עצוב אתה רוצה להיות לבד, אבל אם אתה שמח אז אתה רוצה להיות ביחד עם עוד אנשים.

אז אחרי חטא העגל, מה שעם ישראל רוצה לעשות זה כמה שיותר להיות לבד, להפרד, אומר להם משה רבנו 'הדרך היא לא בפירוד, לא במחלוקות, אלא ביחד.'

וכך במשך כל הדורות כשרוצים להשמיד אותנו תמיד מנסים להפריד אותנו, אם זה מבחוץ ואם זה מבפנים.

אבל האמת היא שמשה רבנו מקהיל את כל עם ישראל ביחד ומצווה עליהם מצווה מאוד מוכרת לכולנו- (ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:(ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: פ [אחת השאלות ששואלים כשרואים פסוקים כאלה, היא אם אני מחלל שבת אז אני מת? אלא שהתורה כותבת את חומרת העונש כדי להגיד לך כמה אחריות יש לנו על שמירת השבת, כמה אנשים מתו ממלאכה בשבת? מקרים בודדים. בכל מקרה הנקודה היא להראות כמה קריטי לשמור שבת, עד כדי כך שהעונש הוא הפסקת החיים. אך שוב זה לא אומר שמי שמחלל שבת ה' שולח ברק והורג אותו, אלא כמו כל חטא תמיד אפשר לתקן.]

משה רבנו מלמד אותנו שצריך לשמור שבת, מדוע דווקא בחר משה במצווה הזאת להתחיל אחרי חטא העגל?

יש המון משמעויות לשבת, אבל המשמעות שכאן זועקת היא שהשבת היא המאחדת אותנו, בשבת אנחנו נהפכים להיות עם אחד, שבת מגלה בנו את העוצמה המיוחדת של הפנימיות שלנו. עד כדי כך שחכמים אומרים שאילו כל עם ישראל שומר 2 שבתות אז המשיח מגיע.

השבת מחזירה אותנו לשורש של כל העולם כולו, בסוף בריאת העולם כתוב כך- "אשר ברא אלוקים לעשות". אנחנו מזכירים זאת בקידוש של ערב שבת. השאלה מדוע כתוב "לעשות" ולא "אשר ברא אלוקים ועשה". 'לעשות' זה אומר שיש עוד מה לעשות בעולם, אלא ה' נתן לנו את הבריאה כדי שנשלים אותה, כדי שנהפוך אותה למקום יותר טוב, ואת זה אנחנו עושים מתוך האיחוד שלנו, האחדות שלנו היא המפתח להצלחה שלנו בכל מקום שנהיה.

שבת מלמדת אותנו שלא משנה כמה במשך השבוע אנחנו מתרחקים מכל דבר, כמה שאנחנו עסוקים בכל מיני תחומים, בכל מיני עיסוקים, שבת מכריחה אותנו לשוב ולהתכנס למשפחה שלנו, המשפחה שלנו האישית ולמשפחה הכללית שלנו שהיא עם ישראל.

אז איך הייתה השבת הראשונה שלכם?

מחכים לתגובות... =)

יום רביעי, 16 בפברואר 2011

היפה והחנון? מחצית השקל? מה הקשר?

מכירים את היפה והחנון? מכירים את זה שמחפשים תמיד את היפה? או שמחפשים את החנון? תמיד מחפשים את התגיות האלה...

"אתה דומה ל..."

"וואי את בדיוק כמו הסרט..."

"וואי גם אני קניתי את הספר הזה..."

שבוע שעבר דיברנו על התגיות שאנחנו שמים על עצמינו כשלובשים בגדים, וראינו שיש משמעות עמוקה לבגדים.

השבוע השאלה שנעלה היא האם אנחנו באמת מנסים להיות דומים לכולם? כולנו "היפה" או שכולנו "החנון"? או שאנחנו מנסים להיות כמה שיותר שונים?

האם אנחנו מנסים בחיים שלנו כל הזמן להיות כמו כל האחרים? או שאנחנו מנסים להיות דווקא מי שאנחנו?

המטרה של "היפה והחנון" היא לומר שיש נשים בעולם שהן יפות, ויש אנשים בעולם שהם חנונים ואפשר למצוא את הדרך בה שניהם יתקרבו אחד לשני, היפה תהיה קצת חנונית והחנון יהיה קצת יפה.

האם זה לא מה שקורה לכולנו? אנחנו מסתכלים על פרסומת של קוקה קולה ורואים שאם נשתה קולה אנחנו נהיה חופשיים. האם באמת מי ששותה קולה חופשי? בוודאי שלא.

אז מצד אחד אנחנו שותים קולה ורוצים להיות חופשיים ומצד שני אנחנו מכורים לקולה הבאה.

מה עושים?

בפרשת השבוע ה' מצווה ציווי לא מובן, ה' מצווה את משה לקחת מכל אחד מעם ישראל "מחצית שקל", שזה מידה מסויימת של כסף כדי למנות את עם ישראל.

השאלה הפשוטה היא מדוע לא "שקל"? מדוע דווקא "מחצית השקל"?

אני חושב שהמשמעות של מחצית השקל צריכה להלקח לחיים שלנו בשני מובנים.

המובן הראשון הוא שכל אחד מאיתנו הוא חצי, אין אדם מושלם, השלימות בנו היא רק על ידי ההשלמה שאנחנו מקבלים מהסובב אותנו. אני לא יכול לעשות הכל בעולם, אני לא יכול לשנות את העולם לבד, אני יכול רק בעזרת כל הסובבים אותי.

אני לא יכול להצליח בתהליך הגיור בלי שיעזרו לי המשפחה המלווה, בלי שהמשפחה שלי תתמוך בי, בלי שאעזר במורים וכדו'.

מחצית השקל אומרת לנו "קצת ענווה, קצת הבנה שאתה לא מושלם ותמיד יש לאן לשאוף להתקדם ומי שמשלים אותך זה החברים,המשפחה וכל הסובב אותך.

המובן השני של "מחצית השקל" היא שאנחנו כולנו בני האדם חצי, ומי שמשלים אותנו זה ה'. כשה' ברא את העולם כתוב שהוא ברא אותנו בצורה מיוחדת "ויפח באפיו נשמת חיים" הנפיחה הזאת מתוארת במפרשים כמו נפיחה שאנחנו נופחים כשאנחנו נושמים שזה בעצם לקיחה של אויר מתוכנו והוצאתו החוצה כך כביכול ה' נתן בנו את הנשמה מתוכו.

אנחנו הרבה פעמים עושים דברים, משתדלים להצליח בכל מיני דברים, במיוחד בתהליך הגיור, אבל אנחנו צריכים תמיד לזכור שמה שעשינו זה חצי, יש פה עוד חצי שמשתתף כל הזמן איתנו, ה' מלווה אותנו בכל מקום, בכל מעשה ממעשינו, בכל שלב בחיינו.

ומכאן אפשר להבין מדוע אנחנו מתפללים כל כך הרבה? אנחנו מבקשים בבוקר שהיום שלנו יהיה מלווה כל הזמן במחצית השקל השניה שה' משלים אותנו.

מבקשים בצהריים במנחה שמחצית השקל השניה שה' משלים אותנו ישאר איתנו גם באמצע העבודה. ובערב אנחנו מבקשים שמחצית השקל השניה שה' משלים אותנו ישאר איתנו גם בלילה.

אז שנזכה באמת לחיות את החצי השני שלנו, אם זה הבן זוג, המשפחה, החברים, ואם זה ה' שמשלים אותנו ונמצא איתנו כל הזמן.

שבת שלום!

קרה לכם פעם שהרגשתם שחסר לכם חצי?

מרגישים שחסר עכשיו?

רוצים לשתף?

מחכים לתגובות...

יום רביעי, 9 בפברואר 2011

CASTRO זה אני? אולי בכלל FOX? על המשמעות של בגדים בפרשת השבוע.

"אז מה אני נלבש היום?"

"איזה בגד יפה! איפה קנית אותו? בzara? בFOX? בתמנון? בcastro?"

"זה ממש בגד שתואם אותך!"

"תחליף כבר את הבגדים אתה כל כך לא אופנתי"

"זה בגד מיושן תחליף, אתה נראה משנות ה-40"

"אין לי בגדים!" "אין לי מה ללבוש!"

בגדים,

מי לא אוהב ללבוש בגדים? מי לא אוהב להחליף את הבגדים מדי פעם? מי לא מכיר את התחושה של "אין לי מה ללבוש" שההרגשה היא אמיתית, כאילו אין לי מה ללבוש בכלל והארון מפוצץ בבגדים, אם נלך כל פעם עם אותו הבגד נרגיש באסה, נרגיש שזה משעמם, אנחנו חייבים לשנות את האופנה, חייבים לשנות את הצבעים, שהעינים לא יתרגלו.

והנה בפרשת השבוע "תצווה" ה' מצווה את משה רבינו ליצור מערכת ביגוד מאוד שמרנית לכהנים, מאוד ספציפית, מאוד משעממת.

תארו לעצמכם שאתם כהנים וכל יום לובשים את אותו בגד, אותם צבעים, אותו רעיון כל זמן, זה פשוט משעמם! מה עושים? מדוע ציוו על הבגדים בצורה כזאת קשה? למה אי אפשר מדי פעם להוסיף צבעים אחרים לבגדים שעובדים בהם בבית המקדש?

כדי לנסות לתת תשובה אנחנו צריכים להזכר במה מדובר? ה' מצווה את משה רבינו להכין בגדים שאותם ילבשו הכהנים בבית המקדש, כשהם עובדים את ה'.

זה לא בגדים ליום רגיל, זה לא בגדים לאופנה, זה בגדי מלכות! זה בגדים של מלך! עכשיו אנחנו מסתכלים על הכל בצורה שונה, האם באמת הבגדים האלה הם 'אופנה'? לא. הבגדים האלה הם מעל לאופנה, הם מעל למושג שנקרא אופנה.

אם נסתכל בצורה עמוקה, כל בגד מבטא את מי שאנחנו, מבטא את איך שאנחנו רוצים שיראו אותנו, איך אנחנו רוצים שיסתכלו עלינו, איך אנחנו רוצים שיתבוננו עלינו, לפעמים אנחנו עושים את זה בתת-מודע, אנחנו כבר לא מודעים לזה. הכהנים לבשו את הבגדים האלה כי זה מה שביטא יותר מכל את העוצמה המיוחדת שלהם כמשרתי ה'.

ואם נעמיק עוד יותר נראה שלכל בגד יש גם משמעות מסוימת, ה' לא סתם בחר בגדים ספציפיים שישמשו את הכהנים, אלא כל בגד והמשמעות המיוחדת שלו עבור עם ישראל כולו.

וכך מובא במדרש-

ויקרא רבה (וילנא) פרשה י' אות ו'

"אמר רבי סימון...הבגדים מכפרים...הכתונת לכפר על לבושי כלאים...מכנסים לכפר על גילוי עריות...מצנפת לכפר על גסות הרוח...אבנט יש מי שאומר על מחשבות שבלב ויש מי שאומר על הגנבים...חשן מכפר על אלה שמטים את הדין...אפוד לכפר על עובדי עבודת כוכבים...מעיל...על לשון הרע...יתכפר לו על ידי זגי [=פעמוני] המעיל...יבוא הקול ויכפר על הקול...ציץ יש מי שאומר על עזי פנים ויש מי שאומר על המגדפים [=מקללים]..."

כל בגד שה' ציווה את הכהנים ללבוש יש לו משמעות של כפרה עבור חטאים של עם ישראל כולו. הכהן לא לובש בגדים רק בשביל האופנה של עצמו, אלא הוא משמש ככלי לעם ישראל כולו, הוא משרת את עם ישראל כולו בבגדים האלה, הוא שליח של עם ישראל כולו!

עד כדי כך שכל בגד יש לו את המשמעות של תיקון עבור חטאים של עם ישראל.

הרבה פעמים בגיור השאלה שקשה מכל היא השאלה של הבגדים, מדוע צריך בגדים כאלה או אחרים, מדוע צריך לחיות על פי הבגדים האלה דווקא, אם נתבונן על כך בצורה שהכהנים הסתכלו [לא שאנחנו צריכים רק בגד אחד, אפשר ארון שלם של בגדים...] על הלבוש שלהם- כבגדי מלכות, יש לנו בגדי מלכים, שמבטאים את המשמעות הפנימית שלנו, החיים יראו אחרת.

גם לכם קשה לבחור בגדים?

גם אתם הייתם רוצים חופש בבחירת הבגדים?

אולי בכלל הייתם מעדיפים אופנה אחת של בגדים?

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.

שבת שלום!

יום שני, 7 בפברואר 2011

על משברים וקשיים בתהליך הגיור...

שלום קוראים יקרים!

ליהדות יש לוח שנה משלה ובשבת האחרונה התחלנו בשעה טובה חודש חדש שהוא חודש אדר א', כולנו מכירים את השיר "משנכנס אדר מרבים בשמחה", השאלה שתמיד מעסיקה אותי היא מדוע צריך להרבות בשמחה? אם כבר שמחים אז שמחים, מדוע צריך לשמוח יותר מהרגיל? מה כבר קרה שכולנו שמחים?

האמת נמצאת בשתי מילים "ונהפוך הוא". אלו 2 מילים שמופיעות במגילת אסתר שמבטאות את מה שעברנו בתור עם, והרבה פעמים את מה שעובר המתגייר. אתה מגיע לכיתה ללמוד ופתאום 'ונהפוך הוא', אתה מרגיש 'הפוך' לגמרי. אבל במגילת אסתר ההיפוך הזה היה הרבה יותר עמוק, ההיפוך הזה רצה לומר שכולנו ברגע אחת ניצלנו מגזירה שהייתה אמורה להשמיד אותנו. בהחלטה של מלך אחד [אחשורוש] ובעזרה של כמה יועצים [אסתר, חרבונא ומרדכי]. נהפכנו לעם שעמד להיות מושמד לעם שחי וקיים!

בתהליך הגיור מצד אחד אתה רוצה להיות חלק מעם ישראל, להיות מחובר לכל הקשור, ויותר מזה לפעמים אתה בכלל לא חושב שאתה מישהו אחר, אתה שייך לעם ישראל, מצד שני הערכים שמלמדים אותך בכיתה הם שונים, הם קשים גם ללימוד ועוד יותר ליישום. ואז אתה אומר לעצמך האם יש אפשרות שאצליח? בא חודש אדר החודש שאנחנו נמצאים בו ואומר לך "תחשוב הפוך!" תהפוך כל קושי למקפצה, כל נפילה לעליה. כל דמעה תרים לשמחה אדירה. הכל תלוי בך!

אז אל תתייאש, למרות כל הקשיים, בעז"ה הכל יתהפך לשמחה גדולה! בהצלחה גדולה, ואם צריך אנחנו תמיד פה להקשיב ולעודד ולסייע- צוות 'עמי'-אולפני גיור בתפיסה אישית.

בית הדין המרגש לגיור-[כתב:כרמי רונן מנהל "עמי".]

זה אירוע מרגש מאוד. אין עיין שנשארת יבשה בחדר.
ראש בית הדין המיוחד לגיור, מבקש מסימונה לעמוד על רגליה, לקבל על עצמה להיות חלק מעם ישראל ולהגיד "שמע ישראל". ורדית, אֵם המשפחה המלווה של סימונה, עומדת מהצד נפעמת, מתרגשת, מתמלאת כוחות מהאירוע. סימונה נעמדת על רגליה. רועדת כולה, אומרת "שמע ישראל", המחשבות לא מסודרות, מופתעת כולה מהחלטת בית הדין, כאילו עד עכשיו אמרה לעצמה לא להיות יותר מדי אופטימית כדי לא להתאכזב.
מאות מעַמדים מרגשים כאלו מתרחשים בבית הדין המיוחד לגיור שבאגף הגיור במשרד ראש הממשלה. זהו בית הדין הרשמי של מדינת ישראל, אורתודוקסי, הלכתי ומאיר פנים.
הם כבר רגילים לתגובה של בני המשפחות המלוות, שהיה מאוד מרשים וכל מה שאומרים על הדיינים בכתבות כאלו ואחרות – זה ממש לא מה שהיה כאן.
קצת סדר. בית הדין הוא הנציג של עם ישראל, והוא אחראי על קבלת הגרים לעם ישראל. בית הדין מעוניין לדעת שהמתגייר רוצה להיות חלק מהעם היהודי, שהוא יודע מה המשמעות של החלטה זו הן בהיבט האמוני והן בהיבט ההלכתי מעשי, ושיש לו יכולת ורצון לקיים את המצוות. בית הדין פועל במספר הרכבים ובפריסה גאוגרפית ארצית. בניגוד להגדות בית הדין לא "פותח את המקרר" בבית המתגייר ולא עוקב אחריו. הוא מתרשם בעת הדיון מדבריו של המתגייר.
דייני בית הדין לגיור לעולם לא פוסקים שאדם מסויים לא יכול להיות יהודי. במידה והם מתרשמים שהאדם שעומד בפניהם עדיין לא מוכן, הם מבקשים ממנו להגיע לדיון מחודש בזמן קצוב, עם הנחיות כלליות על הדרוש שיפור. למרות כל זאת, בית דין סובל מתדמית תקשורתית ותודעתית בעייתית. ככה זה שאתה רב, ושאתה לפעמים מחליט שלא. מזכיר קצת את התדמית של המשטרה, ומי מאיתנו לא מחפש לבדוק איפה השוטר שעצר אותנו על מהירות עושה משהו ולו הקטן ביותר שלא ע"פ חוק. התקפה בסוג של מגננה. וכן, יש גם אירועים יוצאי דופן. אך מניסיון – הם אינם מעידים על הכלל. ליברמן מקדם את חוק הגיור כדי לנסות לעקוף את בתי הדין לגיור דרך רבני ערים – אבל הם לגמרי לא הבעיה כאן.
הגורם המרכזי לאי הצלחת מתגיירים להתגייר אינו בית הדין. הגורם המרכזי הם תנאי הסף.
תנאי הסף דורשים שהמתגייר יהיה אזרח ישראלי (ולא בעל אשרה כזו או אחרת), שהמתגייר ילמד באולפן גיור מוכר במשך תוקפת הכשרה, שילדי המתגייר ילמדו בחינוך הדתי, שבן הזוג של המתגייר יהיה חלק מהתהליך, ושתהיה למתגייר משפחה מלווה – כדי שהיהדות אצל המתגייר לא תהיה רק על הנייר – אלא גם חייה וחוייתית.
משפחה מלווה היא משפחה שומרת מצוות, שגרה לרוב באזור מגוריו של המתגייר. המשפחה מארחת את המתגייר בשבת מספר פעמים ומלווה אותו בבית הכנסת. הקשר הבלתי אמצעי מאפשר למתגייר להבין את הדברים ולחוות אותם מנקדות מבט פרקטית וטבעית. כך שכשהוא עומד בפני בית הדין הוא יודע ומרגיש מה המשמעות של החלטתו.
מדהים, אבל רבים מהמתגיירים מתקשים למצוא משפחה מלווה- וזהו למרבה הצער אחד הדברים שמעקבים את הגעתם לבית הדין לגיור.בעמי מצאו פתרון לכך בגיור האישי, וגם בכיתות הרגילות המורים עושים ימים כלילות למצוא משפחות מלוות לכ-ולם.
המשפחות המלוות שחוו את התהליך יכולות להעיד שהם וכל בני המשפחה נתרמו מאוד מהעניין. בבית הדין ממהווה המשפחה המלווה מעין רוח גבית להחלטת הדיינים ומוסיפה בידיה עוד ענף למשפחת העם היהודי.
סימונה סיימה להגיד "שמע ישראל" ובחרה בשם יהודי חדש – רחל. לאן את ממשיכה מכאן שאלתי את רחל לאחר הדיון. "מה זאת אומרת",ענתה לי רחל "אני נוסעת ישר לכותל להתפלל ולבכות קצת – אבל סוף סוף כיהודיה" אני באה איתך אמרה ורדית, אחרי בית הדין גם אני צריכה עוד קצת לבכות.